פסק-דין בתיק עב"ל 16656-03-11

השופטת לאה גליקסמן :

1.     ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת לקסר (כתוארה דאז) ונציגי הציבור גב' שולמית חיימזון ומר דוד מנחם; בל 6280/08), בו נדחתה תביעתו של המערער לתשלום דמי פגיעה בגין תאונת עבודה שאירעה לו, לטענתו, ביום 23.1.2008.

2.     המערער, יליד שנת 1938 עבד בתקופה הרלוונטית לתביעתו כשכיר בחברת חרוצים הפצה בע"מ, בחלוקת העלון "גל גפן" באזור חולון ובחלוקת המקומון "תל אביב" בתל אביב.

3.     גרסתו של המערער לעניין התרחשות האירוע התאונתי הייתה כי ביום 23.1.2008 חילק את השבועונים ברח' ביל"ו פינת רח' חומה ומגדל בחולון; בעודו דוחף את עגלת החלוקה, נתקע אחד הגלגלים באבן והעגלה נפלה קדימה; הוא קפץ מן המדרכה אל הכביש והרגיש מכה במפשעה; הוא לא הפסיק לעבוד באותו רגע והמשיך בקו החלוקה עד סיומו; אחה"צ הפסיק לעבוד ולא שב לקו החלוקה; למחרת היום, לא יכול היה להגיע לעבודה ונשאר בביתו.

4.     בבית הדין האזורי העידו המערער ומר אבי מדר, אשר היה ממונה על המערער בחברת גל גפן בע"מ.

5.     בית הדין האזורי קבע כי המערער לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא הוכיח כי ביום 23.1.2008 התרחש האירוע התאונתי הנטען על ידו מנימוקים אלה: 

5.1.                     העדר אזכור האירוע התאונתי במסמכים רפואיים:  הנימוק העיקרי לדחיית התביעה היה העובדה כי בכל המסמכים הרפואיים ממועד הסמוך לאירוע התאונתי הנטען לא אוזכר האירוע התאונתי לו טוען המערער. לא זו בלבד, אלא שבחלק מהמסמכים הרפואיים נאמר כי המערער החליק במדרגות, בסמוך למועד האירוע הנטען על ידו, ללא כל קשר לעבודתו. כמו כן, בחלק מהמסמכים הרפואיים צוין כי המערער נפל, בניגוד לגרסת המערער בנוגע לאופן התרחשות האירוע התאונתי. בהקשר זה יצוין גם כי בית הדין האזורי דחה את גרסתו של המערער כי סיפר לרופא אליו פנה על האירוע התאונתי מספר ימים לאחר התרחשות האירוע, למרות שהדבר לא נרשם באנמנזה, בעיקר מהטעם כי המערער לא זימן את הרופא למתן עדות מטעמו. עוד הוסיף בית הדין האזורי כי תשובותיו של המערער בחקירה נגדית בעניין העדר אזכור האירוע התאונתי הנטען בפני הרופאים היו "מתחמקות ולא משכנעות" . 

5.2.                     תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה הוצאה למערער רק ביום 11.7.08: נדבך נוסף למסקנתו של בית הדין האזורי היה שתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה הוצאה למערער רק ביום 11.7.08. בית הדין האזורי לא קיבל את הסברו של המערער כי תעודה רפואית לנפגע בעבודה הוצאה רק לאחר חצי שנה עקב טיפול המוסד לביטוח לאומי בתביעתו. 

5.3.                     סתירה בגרסתו של המערער לעניין מועד התרחשות האירוע:  המערער ציין בפני מספר גורמים כי האירוע התרחש ביום 26.1.2008 ולא ביום 23.1.2008, כנטען בתביעתו. בית הדין דחה את גרסת המערער כי מדובר בטעות קולמוס בלבד, וקבע כי חזרה על הטעות מספר פעמים "יש בה כדי לתמוך בגרסת הנתבע לגבי אי קיומו של אירוע תאונתי ביום 23.1.2008".  

5.4.                     היעדר אישור המעביד להתרחשות האירוע התאונתי: מעבידו של המערער לא חתם על טופס התביעה לקבלת דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה, ולמערער לא היה הסבר לכך. כמו כן, היו סתירות בגרסת המערער לעניין המועד בו דיווח למעביד על האירוע התאונתי.  באשר לעדותו של מר מדר, הממונה על המערער, אשר העיד כי המערער יצר עמו קשר ביום חלוקה שלו בשנת 2008 ודיווח לו על פגיעה בעבודה,  קבע בית הדין כי גרסתו של מר מדר הייתה כללית, ללא אזכור תאריך ספציפי, והיא אינה מתיישבת עם טופס התביעה שאינו חתום על ידי המעביד ועם העובדה שרק כחצי שנה לאחר האירוע הנטען מילא המעסיק את הפרטים בטופס בל 250. 

5.5.                     דו"ח הנוכחות אין בו כדי להוכיח את גרסת המערער: בית הדין האזורי קבע כי גם בדו"ח הנוכחות שהומצא לבית הדין לאחר דיון ההוכחות אין כדי להוכיח את טענת המערער לעניין התרחשות האירוע ביום 23.1.2008. זאת,  לנוכח העובדה כי המערער  עבד באופן חלקי גם במועדים אחרים ולא רק במועד האירוע הנטען, ובכל מקרה הנתונים במסמך אינם ברורים ואין בהם כשלעצמם כדי להוות תמיכה בגרסת המערער.

6.     המערער טען כי בית הדין האזורי נתן משקל יתר למסמכים הרפואיים בהם לא אוזכר האירוע התאונתי, ותוכנם המהותי מתיישב עם גרסת המערער. מסמכים רפואיים אינם חזות הכול ואין לדחות תביעה רק מהטעם שהמערער לא הזכיר את פרטי האירוע במסמכים הרפואיים הראשונים; בית הדין האזורי לא נתן את המשקל הראוי לעדויותיהם של המערער ושל מר מדר, למרות שלא קבע כי עדויותיהם אינן אמינות, וכן לא נתן את המשקל הראוי לדו"ח הנוכחות, אשר הוגש בהסכמת הצדדים, ממנו עלה כי המערער עבד ביום 23.1.2008 חצי יום בלבד; לנוכח העובדה שמר מדר העיד בבית הדין, אין משמעות לכך שהמעביד לא חתם על טופס התביעה לפגיעה בעבודה; אין לייחס כל חשיבות לכך שבחלק מהמסמכים צוין המערער כי התאונה התרחשה ביום 26.1.2008, כיון שברור שמדובר בטעות, לנוכח העובדה שיום 26.1.2008 היה יום שבת, והמערער לא עבד בשבתות.

7.     ב"כ המוסד לביטוח לאומי טענה כי הערעור סב על קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי כי לא הוכח שהתרחש אירוע תאונתי, ויש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו.

8.     לאחר בחינת כל החומר שבתיק וטיעוני הצדדים בכתב ובעל פה, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס היטב בממצאיו העובדתיים ובמסקנותיו המשפטיות ולא מצאנו טעם משפטי המצדיק התערבות ערכאת הערעור. לפיכך, ראוי פסק דינו של בית הדין האזורי להתאשר מטעמיו, בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב -1991. בהתייחס לטענות המערער נוסיף כמפורט להלן.

9.     הלכה פסוקה היא כי "בהוכחת אירוע יש לייחס משקל רב לאנמנזה, רישומי בית החולים, מתוך ידיעה שהיא פרי ניסיון שרישומים אלה מהימנים ומדויקים שכן יש להניח כי אדם הפונה לטיפול רפואי ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול נכון.... " [עב"ל  (ארצי) 176/99 דניאל גרץ - המוסד לביטוח לאומי, מיום 16.7.2002]. לפיכך, אין לקבל את הטענה כי בית הדין האזורי נתן משקל יתר למסמכים הרפואיים ממועדים הסמוכים למועד האירוע הנטען, ולעובדה כי האירוע בעבודה אוזכר לראשונה במסמך מיום 28.4.2008, כשלושה חודשים לאחר האירוע. 

וראו גם:

עב"ל (ארצי) 680/07 אנעאמה עבדאללה - המוסד לביטוח לאומי, מיום 13.12.2008.

עב"ל (ארצי) 295/06 קאסם מוחמד כעביה - המוסד לביטוח לאומי, מיום 10.5.2007.

בהקשר זה יש לציין כי לפחות בחלק מהמסמכים אין מדובר ב"אנמנזה שותקת", דהיינו במצב בו לא הייתה כל התייחסות במסמכים הרפואיים לאופן התרחשות הפגיעה, אלא תוכנם של לפחות חלקם סותר את גרסתו של המערער, שכן נאמר בהם כי המערער "החליק במדרגות".